<h1>ה"ג</h1>
<h2>דף ח.</h2>
גרסינן באידיהן של גוים [ע"ז ח' ע"א], תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר ישראל שבחוצה לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הן כיצד גוי שעשה משתה לבנו וזימן כל היהודים שבעירו אע"פ שאוכלין ושותין משלהן ושמש שלהן עומד עליהן מעלה עליהן כאילו אכלו מזבחי מתים שנאמר וקרא לך ואכלת מזבחו. ומסקנא משעת קריאה. כל תלתין יומין בין אמר ליה משום הילולא וכו'. האי קרא כתיב ולקחת מבנותיו כעין משתה. וכל סוגיא דהכא כסוגיא דההיא דכתובות [ח' ע"א] לענין ברכת שהשמחה במעונו. ומכי רמו שערי באסינתא אסיר. ומסקינן וכי אמר ליה מחמת הילולא עד אימת, אמר רב פפי משמיה דרבא עד תריסר ירחי שתא. ופרכינן ולבתר תריסר ירחי שתא שרי, והא רב יצחק בריה דרב משרשיא איקלע לבי ההוא גוי לבתר תריסר ירחי שתא שמעיה דאודי ולא אכל. ומשני שאני רב יצחק בריה דרב משרשיא דאדם חשוב הוא.
פירוש גדול וחשוב ונשוא פנים אף בפני הבריות, לבד שהיה חשוב בתורה ובמצות ונתכבד בו הגוי הילכך לא אכל. ונראה הא דאיקלע רב יצחק בריה דרב משרשיא לבי ההוא גוי, לאו שהגוי אזמניה לסעודתו, דהא פשיטא דאי משום סעודות [אם] כן הרי פירש לו הגוי ולעולם אסור. אלא כך אירע שרב יצחק לפי דרכו נכנס לשם, ושמח בו הגוי, שאף בלא שמחת בנו היה הגוי מודה. וכיון דמחדש וסמוך לי"ב חודש נכנס, היה עדיין בלבו של גוי קשורה שמחת בנו ומתכבד בו שהוא אדם חדש ושמח בו ומודה.
גרסינן בפרקי דרבי אליעזר פרק (שבעה) [ששה] עשר, רבי יוסף אמר שבעת ימי המשתה אנו למידין מיעקב שעשה משתה ושמחה ולקח את לאה. ועוד הוסיף שבעת ימים אחרים משתה ושמחה ולקח את רחל שנאמר ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה וכו'. ותו התם שבעת ימי המשתה מניין אנו למידין משמשון נזיר אלהים כשירד לארץ פלשתים ולקח לו אשה וכו'. והבאתי אלו הברייתות כי אף בני נח נהגו כמנהג ישראל בנשואין.
גרסינן בירושלמי פרק אידיהן של גוים הלכה יום תגלחת זקנו [ע"ז פ"א ה"ג] תני עיר שיש בה גוים וישראלים והגבאים גובין מן הגוים ומן ישראל, מפרנסים עניי גוים עם עניי ישראל, ומבקרים חולי גוים וחולי ישראל, וקוברין מיתי גוים ומיתי ישראל ומנחמין אבילי גוים ואבילי ישראל ומכניסין כלי גוים וכלי ישראל מפני דרכי שלום. גרדאי שאלין לרבי אמי יום משתה של גוים מהו, וסבר למשרי להון מן הדה מפני דרכי שלום אמר ליה רבי אבא והא תני רבי חייא יום משתה של גוים [אסור] א"ר אבא כבר היינו להתיר עבודה זרה שלהן. ברוך שרחקנו מהן. ואיתא נמי במסכת דמאי פ"ד
